אבל זה לא הנתון המעניין.
מה שממש מעניין, זה השינוי המשמעותי שמתרחש בהרכב משקי הבית.

בשלוש השנים האחרונות, כ-800,000 צעירים אמריקאיים עזבו את בית הוריהם ונכנסו לשוק השכירות.
אבל בניגוד לדורות שקדמו להם, הם לא ממהרים להתחתן או לקנות בית.

התוצאה?
יותר שוכרים בודדים, המחפשים דירות קטנות יותר, במיקומים מרכזיים, ומוכנים להישאר שוכרים לטווח ארוך.

עוד נתון מעניין, זה הפילוח:

בעוד שיותר מ-50% מהשוכרים מוציאים מעל 30% מהכנסתם על שכירות, בדירות מוסדיות – מתחמי דירות בבעלות ובניהול של גופים מוסדיים – התמונה שונה לחלוטין. שם, שכר הדירה עומד על 20% בלבד מההכנסה, עם שכר שנתי ממוצע של 90 אלף דולר לשוכרים חדשים.

זה מצביע על פיצול בשוק – בין נכסים תחת לחץ פיננסי, שם קשה יותר להעלות את דמי השכירות, לבין נכסים איכותיים עם שוכרים יציבים לטווח ארוך.

עבור משקיעים, המשמעות היא שצריך לחשוב מחדש על אסטרטגיית ההשקעה.

הריצה אחרי השווקים ה"חמים" כמו טקסס ופלורידה אולי נראית מפתה, אבל דווקא השווקים המשניים היציבים עשויים להציע הזדמנויות טובות יותר.

במקום להתמקד רק במספרי הצמיחה, חשוב לבחון את יציבות התעסוקה, את מגמות ההגירה ארוכות הטווח, ובעיקר – את היכולת להתאים את הנכסים לצרכים המשתנים של השוכרים.

חשוב במיוחד לשים לב לשינוי בהעדפות הדיור.

הביקוש הגובר לדירות קטנות יותר, במיקומים מרכזיים, עם גישה טובה לתחבורה ותעסוקה, מצביע על הצורך בחשיבה מחדש על סוג הנכסים שכדאי להחזיק. בנוסף, הגידול באוכלוסיית ה-70+ מחייב התייחסות לצרכים של שוכרים מבוגרים יותר.